צילום: אלכס מורוזוב

שמי אסנת מירל אורון, נולדתי עם תשוקה לכתיבה,  אני כותבת מגיל 7 ונרגשת מאד מהמילה הכתובה,

חיה ונושמת אותה בדמי, בעורקי ובעצמותי, יום יום, שעה שעה.

כשאני כותבת, עיני בורקות, הנשימה מתרחבת, גופי חש חיות, התרגשות, תנועתיות והמילים כותבות את עצמן ממני והלאה לעולם.

אני בעלת ניסיון עשיר בתחומי ניהול הפרט וביצירת חווית עובד טובה ומחוברת לתפקידי שירות ושימור.

באתר זה אני מציעה שירותים הקשורים לכתיבה, ומרכזת מילים וטקסטים שכתבתי,

הנובעים ממקום של תהליך התבוננות פנימית רבת שנים שהחל בהיותי בת  14 ונמשך למעשה עד עצם היום הזה ומלווה את הכתיבה שלי.

*** אני מתחברת לכתיבת מילות מפתח המגיעות מהלב והנשמה ומשלבות בתוכן התבוננות הפנימית***

מהיכן באות לי המילים? / אסנת מירל אורון

להתהלך בעולם חשופה. לחוש הנטוע, הצומח, את העץ הערום מעלעליו ואת זה המט ליפול.

לכאוב הבולען הנפער ואת רעד האדמה ואת תופעות הטבע הבוחרות חיי אדם.

לחוש הרעמים בעוצמה. את טיפות הגשם הניתזות. את השמש המחממת. ואת זו הקופחת.

לכאוב אם ששכלה ילד. את כל הנקטף בטרם עת, הנובל והקמל. את העובר שלא שרד הלאה מהרחם לחוץ.

את החולי הקיים. את אותם הסובלים הבוחרים לשים קץ לחייהם. מתוך החרם. הנידוי. הטראומה. האבדון. הבדידות.

להיעצב למשמע אלימות ורצח כלפי בני אדם, כלפי נשים, מהצתה, מהסתה, מניכור, מירי, מאכזריות, משבי.

להתרגש מתרומת איברים ואצילות נפש של משפחה. שמתוך מוות ורגע קשה מנשוא, בוחרת להעניק חיים.

להרגיש לבבות של בני אדם, לראות מי הם באמת, לתת מקום לאנשים. לאהוב אדם באשר הוא.

להתרגש מצחוק של תינוק ורוך של מגע. ממילות אהבה. מקולות של תפילה. מצלילי מנגינה. 

מתובנות, מהתפתחות רוח, נפש. מהתבוננות פנימית וצמיחה.

להרגיש הכאב והפחד, השמחה והחמלה. להתרגש מההתרגשות. 

להנביט את המילים מהמקום הזה. מהמקום הזה בדיוק.

מהמקום הנוגע עמוק בלבי, הפגיע, העדין, המרגיש ללא לאות, את כל אותם הדברים החודרים אותו פנימה. וזועקים להיאמר. להיכתב.

מהמקום ההוא הטהור והזך. והרך. והעמוק. המרגיש אמת. כאב. סבל. שמחה. כוונה. הכוונה. 

אהבה. חמלה. התרגשות. המרגיש. הכל.

בדיוק מהמקום הזה נולדת בי המילה הכתובה. העמוקה. המדויקת עבורי. השורשית. זו הנובעת משורשי נשמתי.

וכשהיא נולדת, היא מביאה עמה התרגשות לחיי.

להרגיש. להתרגש. לחיות. לכתוב. לחיות. ושוב להרגיש. ושוב להתרגש. ושוב לחיות. ושוב לכתוב. כך נראה מעגל החיים שלי.

ובדיוק כך אני משתוקקת למילה הכתובה. ממש כך. בדיוק.

מהיכן מגיעה העבודה הפנימית לחיי? 

ולפעמים זאת הרוח, הרוח הנמצאת בנשמתי, והעומק להבין את הנשמה עד הסוף.

ולפעמים זאת הכמיהה, הכמיהה לעולם טוב.

הבנות נופלות ומעוררות בקיומן, והלב, הו הלב. שעשה לו דרך ארוכה. על בשרו. לתת לו מקום.

להבין שהוא ראוי. ולפעמים זאת הרוח. ולפעמים זה הלב. ולפעמים זאת הנשמה.

שמלטפים אותי במשב פעימות נשמתי, ומזכירים לי שעבודה פנימית, היא הדרך שבוחרת בה. מרצון. 

בוחרת בדרך התבוננות הלב.